מכללת אורט גבעת רם

ביום שני הקרוב יחול חג הסיגד – אנו מברכים את כל תלמידנו בני העדה האתיופית

החג מסמל את חידוש הברית של יהודי אתיופיה עם עמם ועם תורתם.

משמעות השם "סיגד" הוא סגידה והשתחוות ככתוב: "ויברך עזרא את ה' האלוהים ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם, ויקודו וישתחוו לה' אפיים ארצה" (נחמיה ח', ה'-ו').

בחג זה צמים ומתפללים לבניית בית המקדש וזכות לעלות לארץ ישראל, ואח"כ עורכים סעודה גדולה

זהו יום של תפילה, טהרה והתחדשות המבטא כיסופים וחיבור לירושלים .

בארץ, בני הקהילה ממשיכים לשמור את חג הסיגד מדי שנה על ידי עלייה לירושלים ותפילה. התקבל המנהג לחגוג את החג בטיילת ארמון הנציב המשקיפה אל הר הבית, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור

הצצה ליצירות תלמידי י'

במגמת תקשורת ניו-מדיה

התרגיל היה לצלם אובייקט תוך שימוש בזווית ותאורה, דיברו בכיתה על מנח- פוזיציה לעומת קומפוזיציה, צבעים וכיוון עדשה. יש לשים לב לתאורה, לקומפוזיציה ולפרקטיקה- פוזיציה. לבחירות- מודל/אובייקט/נוף ולצבעים. כל תמונה מספרת סיפור אחר. המורה מרלין וניג

שמחים לשתף אתכם באושר ובעושר העשייה החינוכית בחטיבה של כולנו. מאחלת לכולכם שבוע טוב, בריאות איתנה . מיכל דלאל מנהלת החטיבה והצוות החינוכי 🌹

ערבי הסברה לבוגרי כיתות ו'

לרישום לחטיבת הביניים שנה"ל תשפ"ב

הכירו אשת צוות
הדסה שורבה

שמי הדסה וזו שנתי השלישית במכללת אורט. לשמחתי הרבה, בדרך נס ב"ה, זכיתי להיות המחנכת הראשונה, במקביל למיכל דלאל, של החטיבה הצומחת ושותפה להרבה דברים טובים שבאו בהמשך. דוד ומיכל קיבלו אותי לראיון שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים, כשהתיכון כולו מלא אבק של שיפוצים ובניית קומת החטיבה. מאז המקום הפך לביתי השני. אני מלמדת כבר 12 שנים, כשאת דרכי התחלתי בתור מורה לחנ"ג ומאמנת קבוצות כדורעף והתעמלות קרקע. בהמשך סיימתי תואר שני ביעוץ חינוכי. ובמסגרת קורסי הבחירה בחטיבה, חיברתי את שני הדברים שאני אוהבת לכדי קורס אחד: גוף ונפש. אני הרכזת הפדגוגית של החטיבה ומשמשת כמנטורית לשתי סטאז'ריות מקסימות מחותם ומלמדת ספרות ולשון. השנה התלמידים שאני מחנכת, זו השנה השלישית, יסיימו את המחזור הראשון של החטיבה וזה מרגש מאד! את רובם כנראה תכירו ממש בקרוב בתיכון.

אני מדריכת פילאטיס כ- 11 שנים, ונהנת מאד מהגיוון שיש לי במשך היום מהעיסוקים השונים. בנוסף חזרתי שוב להיות סטודנטית ואני מרחיבה את לימודי בספרות. מלבד זאת, אני חושבת שמרכיב חשוב בדרך ההוראה שלי, הוא הקשר האישי עם התלמידים. זאת אחת הסיבות שאני אוהבת את ההוראה. בחטיבה יש לי הרבה מרחב וחופש לחלום, להגשים וליזום רעיונות חדשים, וזה ללא ספק מגוון את ההוראה. וגם עכשיו, בכל הזמן הזה של תקופת הקורונה, ממשיכות היוזמות. אני משתדלת להוציא את התלמידים לרגע מהאקס בוקס לחלום ביחד על יזמות ובכלל.

חוץ מי זה, אני אחות של גדי שורבה ז"ל, שזו הגאווה הכי גדולה בעולם. שהיה איש חינוך מדהים ונערץ. אמנם, הוא ממש לא היה מורה , אך חינך והציל הרבה מאד נפשות מהעם שלנו דרך עבודתו. ממנו למדתי את כל מה שהיה חסר בלימודי התואר בחינוך.

לסיום, אצטט את נדב רוט, (לטובת מי שלא קרא, ולמי שכן, לא מזיק לקרוא פעם נוספת) כי התחברתי לדבריו: "..כיצד אנו משלימים עם ההתכנסות שנכפתה עלינו, ויודעים לחיות ולנצל לטובה דווקא את התקופה הזו. האם ביום החזרה המיוחל לשגרה נחזור לאותו מקום שהיינו לפני הקורונה? משל לעם ישראל שהסתובב 40 שנה במדבר טרם הכניסה לארץ, ודווקא על השנים האלו נכתבו ארבעה מתוך חמשת הספרים המהווים את לב המחשבה והדת היהודית. שנצא מהתקופה הזאת מחוזקים וטובים יותר".